יעוץ והנחייה לזוגות בתחילת דרכם הזוגית
יעוץ והנחייה לזוגות בראשית דרכם הזוגית – הגישה המניעתית preventionv
הנחיית זוגות בראשית דרכם הזוגית, בין אם זה טרום הנישואין, או מיד לאחר הנישואין. היא היסוד הרעיוני העיקרי והמקורי, בהגדרת הפונקציה של יועצים ומטפלים זוגיים, בעבודתם עם בני זוג במהלך חיי הזוגיות. מן הסיבה הפשוטה. שנכון יותר להפעיל מערכת של מניעת בעיות (פריבנציה) מאשר להזדקק מאוחר יותר לתהליך של התערבות טיפולית (אינטרבנציה).
אך עיקר הדגש בהנחיית זוגות, בראשית דרכם הזוגית. הוא לא רק כדי למנוע משברים בעתיד. אלא בהעשרת הזוגיות שנבנית, דרך הבנת המרכיבים שיוצרים אינטימיות רגשית בין בני הזוג. מרכיבים שנבדקו אגב, באופן מדעי. ובהעדרם, לא תיווצר אינטימיות רגשית, ביחידת הנישואין שנבנית. התובנות הללו, למרבה הצער הן לא מולדות, ולמרבה ההזנחה, הן לא מוטמעות בחינוכם ובגיבושם של בני הנוער לא בחממה המשפחתית, ולא במוסדות החינוך, ברוב מכריע של המקרים. בודדים המה המשפחות, שיודעות ומצליחות להעניק לבניהם ובנותיהן, מרכיבים שיש בהן כדי לבנות מערכת זוגית, שיש בה אינטימיות רגשית, שהם בעצם מהווים חוף מבטחים, נפשי ורגשי, שיכול להביא את האדם למצות את הכוחות והכישרונות שיש לו באופן המיטבי.
בני זוג שמשכילים לקבל הדרכה כבר בראשית דרכם, מלבד 'החיסון' שהם מקבלים למניעת 'מחלות' נישואין אופייניות. הם נהנים מחיי נישואין משביעי רצון, מצב הרוח שלהם משופר במידה ניכרת, לעומת עמיתיהם שמנהלים את חיי הזוגיות שלהם בין מריבה למריבה. הבריאות הפיזיולוגית שלהם תקינה הרבה יותר, מערכת החיסון שלהם טובה יותר, זה הוכח כבר במספיק מחקרים. והם יממשו את עצמם טוב יותר מבני זוג אחרים.
אבל, לך תשכנע בני זוג בראשית דרכם הזוגית, שבסך הכל מתנהלים די בסדר. שהם יכולים הרבה יותר, והם לא מממשים את הנישואין שלהם כמו שהם יכולים. בפרט, שגם אצל ההורים שלהם הם חוו מערכת זוגית סטנדרטית, אז הציפיות שלהם לא ממש בשמים. כך שהם לא יבינו על מה אתה מדבר בכלל.
לכן בדרך כלל, נפגוש את הזוגות הללו, כאשר המשברים יופיעו. והם לא מאכזבים (המשברים), הם באים! ואז, העבודה תהיה מורכבת הרבה יותר, אחרי שהתסכולים צברו מאסה, והפגיעות הריגשיות לעיתים 'מדממות'. אבל יש דווקא דבר חיובי לעיתים, אצל הזוגות הללו, שאיחרו להופיע לטיפול בחיי הנישואין שלהם. הם מחויבים לתהליך, במידה רבה יותר. כי מבעד לכתף, מחכה להם המריבה הבאה, ההתפרצות, הכעס. השתיקות הרועמות. איך אמרו לי פעם בני זוג מעל גיל שישים (ברור, אף פעם לא מאוחר…) שעשו יופי של מהפך לטובה, בחיי הנישואין שלהם. כאשר הם דיווחו על המרחק הרגשי שהם חוו ב"שנות הרעב". וכך תיארה האישה: בסעודת ליל שבת, כאשר ישבנו יחד לקידוש ולסעודת השבת. הייתה דממה. למעט! הנקישות של שתי המזלגות בצלחות… וקולן של ההקשות הללו, מקישים באוזניהם עד היום כצפירת אזהרה, כמו איזה תותחים ששומעים את ה'בומים' שלהם, מהדהדים ברקע. תיאור מצמרר, שיהיו בני זוג שיקראו אותו. ופתאום יתחילו גם הם לשים לב, לנקישות של הסכו"ם בצלחתם, כאשר הם יושבים עם בן\בת הזוג. אז הנה להם פעמוני הבשורה – בואו לשנות את חיי הזוגיות שלכם! זה אפשרי! זה לא גזירה משמים. ובחרתם בחיים!